לאור הממצאים שמצאתי בעקבות המתודולוגיה שלי ולאור מה שנאמר בסקירת הספרות, אני חושבת שלדילמה שעוסקת בחובתו של הצלם למלא את תפקידו המקצועי של צלם לבין חובתו כאדם לעזור לזולת ולהניח את המצלמה בצד אין תשובה חד משמעית.
ערכם של החיים צריך להיות מעל לכל דבר אחר, לא ייתכן שתהיה סיטואציה בה בן אדם לא יגיש עזרה לבן אדם אחר שנמצא בצרה, ימשיך בדרכו ויתעלם ולאחר מכן יוכל לחיות בשקט עם העובדה שהוא לא עזר לבן אדם שנמצא במצוקה.
גם זיו קורן, צלם העיתונות הידוע שהוזכר עוד ממקודם אמר כי אין באפשרותו להיות אטום לכל ההרס, הגופות, האנשים שזועקים לעזרה בזירת האירוע סביבו.
ההשפעה יכולה להיות מאוד חריפה לאחר מכן גם על הצלם עצמו וגם על המצולם אך עלינו לזכור כי לתקשורת יש תפקיד חשוב למלא, מעבר לעזרה בה הצלם יושיט יד לבן אדם שנמצא מולו הוא יכול לצלם תמונה טובה שתספר סיפור חיים שלם ובאמצעות זווית הצילום והדרך שבה הוא יבחר להעביר לצופים בבית את הצילום ואת המסר הוא יכול לחולל שינוי ענק ולעורר מודעות בעולם לאסון שמתרחש.
לפעמים החשיפה העצומה הזאת של תצלום טוב יכול להניב תוצאות טובות שיעזרו לקרבנות של האסון לאחר מכן -
למשל באסונות כמו רעידת אדמה, הצלם מודע לכך שעליו להגיש כמה שיותר עזרה ולשים לפעמים את המצלמה בצד, הוא מודע לכל מה שמתרחש סביבו ולא יכול להתכחש לכך. ועם זאת כל תמונה ותיעוד שמגיעים הישר מזירת האסון עוזרים לעורר את המודעות בעולם ואף גורמים לסערה תקשורתית בחלק מן המקרים וכך אנשים מנסים לסייע באמצעות תרומות וכל עזרה אפשרית, בנוסף לכך, תמונה טובה וחזקה יכולה להשאיר חותם ולהנציח את האירוע על מנת שילמדו עליו לאחר מכן והתמונה תהפוך לאייקון.
מאוד קשה לצלם להגיע אל זירת האירוע מכיוון שרוב צלמי העיתונות מודעים לעובדה שבשלב מסוים הם יעמדו בפני הדילמה - האם להמשיך ולהישאר בתפקיד הצלם או לעזוב לרגע את המצלמה בצד ולמלא את חובתך המוסרית כאדם?
לכן עלינו לנסות לשים את עצמנו בסיטואציה שבה צלמי העיתונות עומדים, לדמיין שגם אנחנו נשלחנו לזירת האירוע לסקר ולתעד ותוך כדי להתמודד ולראות את המוות בעיניים.
שוב אזכיר את המקרה של קווין קרטר שצילם את התצלום המפורסם הפעוטה והנשר אותו ניתחתי במתודולוגיה - קווין קרטר זכה בפרס פוליצר על התמונה אך חודשים ספורים לאחר מכן התאבד והשאיר אחריו מכתב התאבדות ספוג ברגשות אשם.
על המקרה של קווין קרטר הגיב צלם העיתונות זיו קורן: "אני מרגיש שהסערה התקשורתית שהצילום הזה עורר העלתה את המודעות באופן כל כך דרסטי", אומר קורן, "שבסופו של דבר קרטר דווקא כן עזר לילד הזה ולאלפי אחרים. הוא הצליח להביא את הרעב באפריקה למודעות של כל העולם. הוא עשה את העבודה שלו בצורה מושלמת ויש לי פרינט של הצילום הזה תלוי במשרד".
אין דרך להגדיר ולשפוט מהי מידת המוסריות של הצלמים העיתונאים שבסופו של דבר אנחנו אלו שסופגים וצורכים את התצלומים השונים כמעט בכל יום ובכל מקום ללא הפסקה וזוהי גם דרכה וחשיבותה של התקשורת ושל הצילום העיתונאי ככלי תקשורתי עצמתי ומשפיע.
ושוב, כאשר מדובר במקרה חמור של חיים ומוות חובתו של הצלם היא לעזוב את הכל ולעזור לבן שמולו.
ערכם של החיים צריך להיות מעל לכל דבר אחר, לא ייתכן שתהיה סיטואציה בה בן אדם לא יגיש עזרה לבן אדם אחר שנמצא בצרה, ימשיך בדרכו ויתעלם ולאחר מכן יוכל לחיות בשקט עם העובדה שהוא לא עזר לבן אדם שנמצא במצוקה.
גם זיו קורן, צלם העיתונות הידוע שהוזכר עוד ממקודם אמר כי אין באפשרותו להיות אטום לכל ההרס, הגופות, האנשים שזועקים לעזרה בזירת האירוע סביבו.
ההשפעה יכולה להיות מאוד חריפה לאחר מכן גם על הצלם עצמו וגם על המצולם אך עלינו לזכור כי לתקשורת יש תפקיד חשוב למלא, מעבר לעזרה בה הצלם יושיט יד לבן אדם שנמצא מולו הוא יכול לצלם תמונה טובה שתספר סיפור חיים שלם ובאמצעות זווית הצילום והדרך שבה הוא יבחר להעביר לצופים בבית את הצילום ואת המסר הוא יכול לחולל שינוי ענק ולעורר מודעות בעולם לאסון שמתרחש.
לפעמים החשיפה העצומה הזאת של תצלום טוב יכול להניב תוצאות טובות שיעזרו לקרבנות של האסון לאחר מכן -
למשל באסונות כמו רעידת אדמה, הצלם מודע לכך שעליו להגיש כמה שיותר עזרה ולשים לפעמים את המצלמה בצד, הוא מודע לכל מה שמתרחש סביבו ולא יכול להתכחש לכך. ועם זאת כל תמונה ותיעוד שמגיעים הישר מזירת האסון עוזרים לעורר את המודעות בעולם ואף גורמים לסערה תקשורתית בחלק מן המקרים וכך אנשים מנסים לסייע באמצעות תרומות וכל עזרה אפשרית, בנוסף לכך, תמונה טובה וחזקה יכולה להשאיר חותם ולהנציח את האירוע על מנת שילמדו עליו לאחר מכן והתמונה תהפוך לאייקון.
מאוד קשה לצלם להגיע אל זירת האירוע מכיוון שרוב צלמי העיתונות מודעים לעובדה שבשלב מסוים הם יעמדו בפני הדילמה - האם להמשיך ולהישאר בתפקיד הצלם או לעזוב לרגע את המצלמה בצד ולמלא את חובתך המוסרית כאדם?
לכן עלינו לנסות לשים את עצמנו בסיטואציה שבה צלמי העיתונות עומדים, לדמיין שגם אנחנו נשלחנו לזירת האירוע לסקר ולתעד ותוך כדי להתמודד ולראות את המוות בעיניים.
שוב אזכיר את המקרה של קווין קרטר שצילם את התצלום המפורסם הפעוטה והנשר אותו ניתחתי במתודולוגיה - קווין קרטר זכה בפרס פוליצר על התמונה אך חודשים ספורים לאחר מכן התאבד והשאיר אחריו מכתב התאבדות ספוג ברגשות אשם.
על המקרה של קווין קרטר הגיב צלם העיתונות זיו קורן: "אני מרגיש שהסערה התקשורתית שהצילום הזה עורר העלתה את המודעות באופן כל כך דרסטי", אומר קורן, "שבסופו של דבר קרטר דווקא כן עזר לילד הזה ולאלפי אחרים. הוא הצליח להביא את הרעב באפריקה למודעות של כל העולם. הוא עשה את העבודה שלו בצורה מושלמת ויש לי פרינט של הצילום הזה תלוי במשרד".
אין דרך להגדיר ולשפוט מהי מידת המוסריות של הצלמים העיתונאים שבסופו של דבר אנחנו אלו שסופגים וצורכים את התצלומים השונים כמעט בכל יום ובכל מקום ללא הפסקה וזוהי גם דרכה וחשיבותה של התקשורת ושל הצילום העיתונאי ככלי תקשורתי עצמתי ומשפיע.
ושוב, כאשר מדובר במקרה חמור של חיים ומוות חובתו של הצלם היא לעזוב את הכל ולעזור לבן שמולו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה